השופט א' א' לוי:
1. מדינת ישראל מחויבת, על-פי חוק, להקנות לפעוטות הסובלים ממוגבלות גופנית או קוגניטיבית מסגרת טיפולית וחינוכית נאותה, על ידי קליטתם במעון יום שיקומי המיועד לכך. מהו היקפה של חובה זו ככל שהדבר נוגע לפעוטות, אשר בנוסף למוגבלותם להם גם צרכים רפואיים מיוחדים? מהו סל השירותים לו זכאי פעוט הנזקק לטיפול רפואי בעת שהותו במעון? ומיהו הנושא בעלותו של סל זה? אלו הן השאלות שבמוקד העתירה שבפנינו.
רקע עובדתי
2. עותר 1, פלוני, נולד לפני כשלוש שנים והוא סובל מפגיעות פיזיות קשות. העותר לוקה ביכולתו להפעיל את רפלקס הבליעה. הוא ניזון באמצעות צינור המחובר לבטנו, ואינו יודע טעמם של מאכל ומשקה מהו. הוא סובל מאירועים חוזרים של חנק ושאיפת נוזלים לריאות, וכן מדלקת ריאה. כדי שיוכל לנשום, ועל מנת לנקז את הנוזלים המצטברים בריאותיו, הוחדר לגרונו צינור. פעמים מספר ביום מחובר הצינור למכשיר, באמצעותו שואבים מגופו של העותר את ההפרשות שאין בכוחו לפלוט בכוחות עצמו. בנוסף על כל אלה סובל העותר מפגיעה במפרקי הרגליים, המגבילה קשות את יכולתו לנוע.
שנת חייו הראשונה של העותר עברה עליו ועל משפחתו באשפוזים רבים. מזה כשנתיים הוא מטופל במסגרת שיקומית בבית החולים על-שם שיבא בתל-השומר. פעמיים עד שלוש בשבוע מסיעים אותו הוריו מביתם שברמת-גן למרפאה בבית-החולים. בנסיעה דרושה נוכחותם של שני אנשים - נהג ומלווה, וכן מכשור רפואי מתאים, הואיל ויש להשגיח על העותר כל העת לבל ייחנק. בימים בהם לא מבקר העותר במרפאה הוא נותר בביתו, ואחד מהוריו נדרש לשהות עמו.
לא אפריז אם אומר כי סדר יומם של ההורים, כיתר בני המשפחה, סובב במידה רבה סביב העותר. מדי יום-ביומו הם נאבקים על חייו. על אורח חיים רגיל, אשר ודאי היה בידם לבסס לולא ניחתה עליהם מכת-גורל זו, נאלצו לוותר זה מכבר. במקומות עבודתם הפכו בקשותיהם להגמשת תנאי העבודה דבר שבשגרה. פרנסתם נפגעה. בנוסף, העותר אינו בנם היחיד. גם שלושת אחיו זקוקים להורים.
3. על אף חומרת מצבו, אין העותר חסר-תקווה. יכולתו השכלית גבוהה. בעקבות הטיפולים שקיבל הוא מסוגל לזחול מעט, לשבת ולהביא עצמו - תוך הסתייעות באדם אחר - לעמידה. באמצעות טיפול שיקומי מקיף, הכולל פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק וריפוי בדיבור, כמו גם גירויים סביבתיים שכל ילד נזקק להם בתהליך התפתחותו, ניתן לקדם את העותר ולאפשר לו, ולמשפחתו, חיים טובים יותר.
במחלקת שיקום הילדים בבית-החולים בתל-השומר גובשה דעה, כי מוטב לעותר שישולב במסגרת המאפשרת להעניק לו טיפול יומיומי, תחת הטיפול השיקומי החלקי לו הוא זוכה כיום. הומלץ לשבצו במעון יום שיקומי במרחק סביר ממקום מגוריו. אלא שעד להגשת העתירה לא אותרה מסגרת כזו. הגם שנמצאו מעונות שבכוחם לקדם את העותר מבחינה חינוכית ושיקומית, אף לא אחד מהם מוכן היה לקלוט אותו, עקב חוסר תשתית מתאימה. להורי העותר הוסבר, כי המעונות הקיימים חסרים סגל בעל-יכולת לטפל בבנם, ואין ברשותם הציוד הרפואי הדרוש.
במצוקתה, פנתה אמו של העותר במכתב אישי לשר הבריאות, מר דני נוה. ביום 15.8.04 השיבה משרד הבריאות את הדברים הבאים:
"צר היה לי לקרוא על הבעיה בטיפול הסיעודי בילדך, שהנה משותפת לך ולעוד כ-50 ילדים בארץ. אין לי אלא להדגיש שוב את המציאות הקיימת. תקציב הפעלת חוק מעונות יום שיקומיים ניתן למשרד הרווחה ולא למשרד הבריאות, והוא
לא כולל מימון טיפולים סיעודיים מיוחדים כפי שנדרש אצל בנכם. שר הבריאות, חה"כ דני נוה פונה בימים אלו לשר האוצר בבקשה לתקצוב עלות טיפולים מיוחדים אלו. אני מקווה שהוא [שר האוצר] יענה בחיוב ובקרוב נוכל למצוא מענה לבעיה. בשלב זה, לצערי, אין לנו פתרון". [ההדגשה במקור].
4. או-אז הוגשה העתירה שבפנינו, לה שותפים כעותרים גם מרכז השופט חיים כהן להגנה על זכויות האדם, עמותת "בזכות" לקידום אנשים עם מוגבלויות, ויושב-ראש הוועדה לזכויות הילד בכנסת, ח"כ מ' מלכיאור. עם התקדמות הדיון בעתירה התברר, כי המדינה מוכנה לערוך את הסידורים הנדרשים לשילובו של העותר במעון היום השיקומי בתל-השומר. עניינו האישי בא איפוא, למצער לעת הזו, על פתרונו, ואולם הבעיה הכללית - המקיפה כ-50 ילדים אחרים מכל רחבי הארץ - נותרה על כנה. לפיכך, החלטנו כי הדיון בעתירה יתמקד בסוגיה העקרונית. בעניין זה הודיעונו הצדדים ביום כ"ו בכסלו תשס"ה (9.12.04), על הסכמתם כי העתירה תידון כאילו ניתן בה צו על-תנאי, וכך אנו עושים.
טענות הצדדים
5. העותרים טוענים כי פעוטות הסובלים ממוגבלויות, חמורות ככל שיהיו, זכאים על-פי דין להיקלט במעון יום שיקומי לשם קידום התפתחותם, שיקומם וחינוכם, ובלבד שעומדים הם בקריטריונים הקבועים בחוק מעונות יום שיקומיים, התש"ס-2000 (להלן גם: החוק). לטענת העותרים, החוק אינו מבחין בין פעוטות בעלי מוגבלות, הזקוקים לסעד רפואי צמוד, לבין פעוטות שאינם נזקקים לכך. אלה גם אלה באים בגדרי הוראותיו.
הציוד הרפואי הנדרש, במלואו, כמו גם נוכחותו של צוות מקצועי מתאים לרבות רופאים ואחים מוסמכים, הם על-פי הטענה חלק בלתי נפרד מזכאותו של כל פעוט בעל מוגבלות לשירותיו של מעון יום שיקומי. לגישת העותרים, נדרשת המדינה לא רק להבטיח את קיומם של שירותים אלה בכל מעון, אלא גם לשאת בעלותם. זאת, הן במעון עצמו והן במהלך הנסיעה מן הבית אליו וחזרה. עוד נטען, כי כל פעוט זכאי להיקלט במעון שיקומי קרוב ככל הניתן למקום מגוריו, ועל-כן מחויבת המדינה לדאוג לקיומה של רשת מעונות בפרישה ארצית.
העותרים מטעימים, כי מחדלם של המשיבים לתקצב כנדרש את המעונות השיקומיים - דבר שאינו מאפשר למעונות אלה לספק את צורכי הפעוטות הסובלים, נוסף על מוגבלותם הבסיסית, גם מבעיות רפואיות - סותר את הוראות החוק ומותיר את הפעוטות ספונים בבתיהם ללא יכולת לקבל את הטיפול השיקומי והחינוכי לו הם זקוקים. כך נפגעים כבודם כבני אדם וזכויותיהם היסודיות לחיים, לבריאות, לחינוך וליחס שווה.
לדעת העותרים, לא רק הוראות החוק, אלא גם השכל הישר, מחייבים כי המדינה תדאג לשילובם המלא של פעוטות בעלי צרכים רפואיים במעונות יום שיקומיים. שכן, כל טיפול שיקומי שייחסך מפעוטות אלה בשלב זה של חייהם, יעלה למדינה ממון רב בעתיד. אי מתן הטיפול המתאים, דווקא בגיל הרך בו גבוהים הסיכויים להשגת תוצאות חיוביות, יותיר את הפעוטות פגועים קשות לשארית חייהם. דבר זה, כך נטען, יסב למדינה, הנושאת ממילא בעול הטיפול באדם בעל מוגבלות, הוצאות כבדות במידה ניכרת מאלו שעליה להוציא ביישום החוק.
מכל מקום, מלינים העותרים, המשיבים לא עמדו אפילו בחובתם לקבוע בחקיקת משנה את היקפו של סל השירותים לו זכאים הפעוטות במעון השיקומי, ואת האופן בו תחולק עלות הסל בין כלל הגורמים המעורבים - המדינה, קופות החולים והורי הפעוטות עצמם.
6. המשיבים, מצדם, אינם מתכחשים לחובתה של המדינה לדאוג לשיבוץ הפעוטות נושאי העתירה במעונות יום שיקומיים. לדבריהם, ההחלטה על הקצאת תקציב ליישום החוק כבר התקבלה. כבר עתה פועלים המשיבים על-פי נוהל, אשר עתיד להיות מעוגן בחקיקת משנה, ובו מוגדר סל השירותים לו זכאים הפעוטות.
מוסיפים המשיבים, כי כעת שוקדים הם על בחינה פרטנית של התקינה הקיימת במעונות היום הרלוונטיים. בתשובתם מוסבר, כי משרד הבריאות החליט ליטול על עצמו הכשרתם של סיעים שיוצבו במעונות השיקומיים. הללו יבצעו, במקרה הצורך, פעולות רפואיות, המתבצעות בדרך כלל בידי אח מוסמך. כך, מציעה המדינה, ניתן יהיה להתגבר על המשוכה התקציבית הקשה הכרוכה בהצבתם של אחים מוסמכים בכל מעון ומעון. שלא כטענת העותרים, סבורים המשיבים כי פתרון זה אינו מנוגד לאמור בתקנות הרופאים (כשירויות לביצוע פעולות חריגות), התשס"א-2001 (להלן גם: תקנות הרופאים), ומדגישים כי ממילא פעולות רפואיות שונות מתבצעות בידי בני משפחותיהם של הפעוטות כדבר שבשגרה. עם זאת, מסבירה המדינה כי הדרכתם של הסיעים דורשת זמן וטרם הושלמה, ומכל מקום אין משרד הבריאות מוכן לשאת באחריות לאופן בו ימלאו הללו את תפקידם עם תום ההכשרה. באשר למקרים - הנדירים, לטענת המדינה - בהם דרושה פרוצדורה רפואית מורכבת שאין הסיעים מוסמכים לבצעה, מוצע לשבץ את הפעוטות הרלוונטיים במעון-יום שיקומי הפועל בבית-חולים, כשבמקרה הצורך יוזעק לעזרתם צוות רפואי המצוי בקרבת מקום.